תשובות בהלכה שונים בנושא שדכנים ושידוכים
מקודשת מקבצת עבורכם את מיטב התשובות בהלכה בנושא שידוכים ושדכנים שיעזור לכם לקבל מידע חשוב להכוונה ולהתסכלות נכונה בשידוכים.
מאמרים • תשובה מכתב יד של מרן זצוק"ל
מעשה רב
סיפורים
תפילות
תשובות בהלכה
• מה לבדוק בשידוכים?
• הנהגות מגדולי ישראל
• סליחות
• מתנות לחתן ולכלה באירוסין ובנישואין
• מתי משלמים דמי שדכנות?
• מקורות למצוות פריה ורביה
• מתי הזמן להתחתן בימינו?
• חיתון עם בן או בת נדה
• אזהרה לחתן לפני הנישואין
• לישא אשה לשם ממון
• הסתכלות בזמן השידוך
• הזמנה לחתונה כהלכה
• חיתון עם הארץ עם בת כהן
• להשתדך שהבחורה גדולה מהבחור?
• בדיקת 'דור ישרים'
• חיתון עם גיורת
• תשובה מכתב יד של מרן זצוק"ל
• נישואין לבת ת"ח
• להשיא הצעיר לפני הגדול
• אמירת אמת בשידוכים
• על מי מוטל לשלם דמי שידוכים
• דמי שדכנות כשהשידוך התבטל
• ר' חיים קנייבסקי על שידוכים
• מה עושים עם חרדות משידוכים?
בס"ד
04/05/2023
224
חיתון עם בן או בת נדה
גדר הדברים עיין בשו"ע (אבה"ע סימן יד סעיף יג) שכתב: 'איזהו ממזר, זה הבא על אחת מכל העריות, בין בחייבי מיתות בין בחייבי כריתות, חוץ מהבא מהנדה, שאע"פ שהוא פגום אינו ממזר אפילו מדרבנן'. עיי"ש.וביארו המפרשים (חלקת מחוקק ס"ק ז, בית שמואל ס"ק טו - מדברי הדרכי משה בשם הרא"ש) דאינו פגום לכהונה, אלא שהוא פגום ומקולקל, וראוי להרחיק ממנו. עיי"ש.
ובביאור הגר"א (שם) ציין להא דמסכת כלה (פרק א): 'עז פנים לגיהנם. רבי אליעזר אומר - ממזר. רבי יהושע אומר - בן הנדה' וכו'. עיי"ש. ויש מפוסקי זמנינו שכתבו לפי"ז דהוי רק פגם וקלקול במדות, ומשו"ה באופן שהמדובר הוא בעל מדות טובות יותר מאיש בינוני, אות הוא שאין בו הקלקול והפגם.
ואף יש לתלות שבאמת אינו בן הנדה, כגון שטבלה בים לשם רחיצה וכיוצא בזה, ולמעשה לא היתה נדה מדאורייתא (עיין בשו"ת אגרות משה יו"ד חלק ד סימן יז אות יט).
ועיין עוד בפירוש רבינו יונה (מסכת אבות - מכת"י) על המשנה (אבות פרק ה משנה כא) 'עז פנים לגיהנם', שכתב בזה"ל: 'כשבעל בעזות ולא נתבייש מלבעול אשתו נדה או מלבעול אשה נכריה האסורה לו, וגם היא לא נתביישה, ויצא הבן עז פנים'. עיי"ש.
והיה נראה לאור דבריו, דהיינו דוקא אם אכן עשו זאת דרך עזות, אבל בעלי תשובה שמלפנים לא ידעו הדינים והאיסורים שבתורה, והיו בגדר 'תינוק שנשבה', אפשר שאין לנולדים מהם פגם של 'בן הנדה', כיון דלא המציאות קובעת זאת כי אם העזות שיש אצל ההורים בשעת המעשה, וזה שייך רק במי שעשו זאת בדרך עבריינות.
וביותר יש לומר כן כלפי זוג יראים שהתברר להם שבדרך אונס בעלו בנדותם, כגון שלא הלכו למקווה כשרה, או שנעלם ממנה חציצה הפוסלת מדאורייתא, אזי אין כאן פגם בבן הנולד, ולא יהיה בגדר בן הנדה שהוא 'עז פנים'.
אמנם אפשר לפקפק בזה ולומר שהדבר הוא 'בעצם', דהיינו עצם הדבר של בעילת אשה נדה זה דבר . המראה שאין לו בושה, ואין הדבר שייך ל'איסור'. וצ"עז וכי תימא, דא"כ גם למאן דאמר 'עז פנים' היינו 'ממזר', שג"כ כתב רבינו יונה דהוא משום העזות שאינו מתבייש 'לבעול אשה נכריה', אטו נאמר שאין גריעותא דממזר בבן הנולד מביאת איסור כשהוא תינוק שנשבה וכדומה?! הא בורכא היא, דעצם שם ממזרות ודאי תלויה במציאות עצמה שנולד מביאה אסורה, אפי' בדרך אונס. ורק לגבי גנות העזות שמא י"ל עפי"ד רבינו יונה שאכן לא יהיה עז פנים, אבל מציאות האיסור ושם ממזר אינו מסתלק ממנו שהרי הדבר תלוי במציאות. משא"כ פגם בן הנדה עיקר יסודו לפי דבריו הוא משום העזות כנ"ל ואין כאן משום 'מציאות' אלא משום 'פגם'.
ועיין עוד בט"ז (יו"ד סימן קצו ס"ק יא) על מש"כ המחבר שם (סעיף יב), דאשה שלא טבלה כראוי אחר ז' נקיים ושימשה, הרי זו טובלת בכל עת מבלי להמתין שש עונות.
ותמה הט"ז, והלא עליהם להמתין 'ימי הבחנה' תשעים יום, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה, כדאשכחן גבי איש ואשה שנתגיירו דמפרישין אותן צ' יום מהאי טעמא (עיין באה"ע סימן יג סעיף ה) ואע"ג דבלא"ה יהיה הוולד כשר מצד הגירות של אמו, מ"מ צריך להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה. ומאי שנא הכא - דבא עליה ג"כ באיסורא - אמאי לא נצטרך להפרישם צ' ימים של הבחנה לידע אם הוא בן נדה או לא. ודחק הט"ז ליישב, דבאמת היה צריך לעשות הבחנה גם כאן, רק מאחר שכבר היה בעלה מצוי אצלה קודם לכן, לא יועילו ימי ההבחנה, דשמא נתעברה מן הביאות הכשרות שקדמו לביאה האסורה, וכל כה"ג שאין שום בירור ע"י ההבחנה אין צריך להפריש צ' יום, כמ"ש כן הרמ"א (אה"ע שם סעיף ו) באשה שנאנסה תחת בעלה, שמאחר שלא מועילה ההבחנה אינה צריכה להמתין, דרוב בעילות אחר הבעל ותולים שממנו נתעברה ולא מן המאנס. ולפי"ז אם באמת בעלה לא היה עמה קודם לכן תשעים יום, אכן צריכים להפריש אחר ביאה זו האסורה צ' יום.
ומעתה, כיון דכל ההיתר מחמת שבלא"ה א"א לברר ע"י הבחנה - לכן אין צריכין להפרישם זה מזה, א"כ נמצא דבזמננו שאפשר לברר ולדעת בנקל אם האשה בהריון או לא ואשה הטובלת לנידת ווסתה ודאי שאינה מעוברת, שוב צריך לעשות הבחנה, שכן אם טבלה שלא כדין וגם יודעת בבירור שאינה מעוברת, יצטרכו להמתין צ' יום כדי שלא יהא הוולד בחשש בן הנדה, ולא ראיתי בפוסקים ואף לא שמעתי שדיברו או חששו לזה. וצ"ע.
אמנם בש"ך (שם בנקודות הכסף) כתב, דאין לדמות נדה לגר, דהתם יש נפקותא להלכה באם היתה הורתו שלא בקדושה, כגון לענין יבום וחליצה - אם נקרא אח מן האב כלפי האחים שיבואו אחריו, דזה שהורתו שלא בקדושה אינו פוטר מיבום ואינו חולץ.
לפיכך יש לעשות הבחנה לדעת שאין היא בהריון מלפני הגירות, שבכה"ג גם אחר הגירות אין הבן הנולד מתייחס לאביו שהזריעו כשהיה גוי.
אבל בבן הנדה - כיון דאין שום נפק"מ להלכה בידיעה זו אם הוולד בן נדה או לא, אלא הוי פגם בעלמא, בזה לא מצינו חובת הבחנה. (וכעין זה איתא בבית שמואל אה"ע סימן ד ס"ק טו).
(וצ"ע על דברי הש"ך מדברי השו"ע שביארו המפרשים בדבריו - הובאו לעיל - שראוי להרחיק מבן הנדה כיון שהוא פגום ומקולקל, וא"כ יש שפיר נפק"מ להלכה בדבר. וצ"ע).
הרי דנחלקו הט"ז והש"ך עד כמה הוא פגמו של בן נדה, האם שייך לחייב כאן הבחנה או דאינו פגם עד כדי חיוב הבחנה.
אך לדברינו עפ"י דברי רבינו יונה דלעיל, אפשר דבכה"ג כיון שלא ידעה כששימשה שעדיין היא טמאה, אין כאן התחלת פגם, שכן אין כאן דרך עזות של האב והאם, וממילא לא יהיה הוולד עז פנים, כמשנ"ת לעיל.
ההנהגה בהנ"ל למעשה ולדינא
הביאו הפוסקים בענין שידוכים דחייבים לגלות אם הבחור הוא בן נדה.
ובספר יבקשו מפיהו מביא מפי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א דגם אם אביו של החתן או הכלה הוא בן נדה יש לגלות זאת, דהפגם עובר בירושה. אלא שכתב שם דאם הסבא נולד בטהרה - שוב אין צריך לגלות, וכן א"צ לברר אחר זה, דאין הפגם עובר בשלושה דורות.
כמו"כ מובא שם דאם יש לחתן או הכלה מדות טובות יותר מאנשים בינוניים, נקטינן שאין בהם פגם.
וכבר מובא כן בארחות רבינו (בשם החזון איש), דתלינן להקל בדאיכא מידות טובות, וכן הוא בשו"ת אגרות משה (הנ"ל) דסומכים על הסימנים שיש להם מדות טובות לומר שאינם בני נדה.
וכל זה רק משום שאין כאן איסור לדינא רק מעלה בעלמא, וע"כ סומכים על סימנים הללו.
והאג"מ הוסיף, שאפילו אם ברור לנו שלא הלכה למקווה כשרה, יש לתלות שטבלה טבילה המועילה מן התורה, כגון בים או בבריכות גדולות, ומאחר שזו טבילה כשרה מן התורה - 'שוב אינה בחשיבות נדה לענין בניה'.
וכן האריך בזה עוד (באהע"ז חלק ד סימן יד) בעוד אפשרויות נוספות שיתכן שמחמתן אינה נדה מדאורייתא.
עיי"שח וכך נקטו גם שאר גאוני דורנו, כהגרי"ש אלישיב זצ"ל שפסק שאין חיוב לפרוש ממשפחה שאנו יודעים שמקילים בדיני כתמים ומראות אסורים.
שכן בדרך כלל הוא רק איסורא דרבנן. הרי שמעינן שנקט ג"כ דבן הנדה מדרבנן אין בו הפגם כלל.
אכן במקהלות החסידים החמירו יותר בכגון דא, שכתבו הפוסקים: 'ראוי להרחיק ממנו'. וידוע כבר בעולם התורה מה דאיתא בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימנים ריא-ריג) שהאריך במשא ומתן עם מרן הקהלות יעקב זצ"ל שכתב כו"כ צדדים להקל (מובא בקהלות יעקב יבמות סימן כג), אך דעתו של בעל המשנה הלכות זצ"ל להחמיר, עיי"ש באריכות. והפסק שלו לא נתקבל בעולם הישיבות.
ועכ"פ לפי מה שהבאנו לעיל מדברי רבינו יונה יש לנו סניף גדול להקל מטעם דבדרך כלל לא היה אצלם הדבר כדרך עזות, אלא לפי תומם ואונסם. ובכה"ג יש צד לומר דאין פגם אצל הבנים כלל.
נכתב ע"י הרב זאב יהודה סטארק שליט"א רב קהילת "שמחת התורה" – ביתר עילית