סיפורים שונים בנושא שדכנים ושידוכים
מקודשת מקבצת עבורכם את מיטב הסיפורים בנושא שידוכים ושדכנים שיעזור לכם לקבל מידע חשוב להכוונה ולהתסכלות נכונה בשידוכים.
מאמרים • השיב אבדה ומצא את שידוכו
מעשה רב
סיפורים
• בטוב תלינו וברחמים תקיצו
• באשר תלך
• מתוך שיעורו השבועי של מורנו הראשון לציון שליט"א
• לתת לו לשטן את חלקו
• כך הנהג הרגוע קיבל את השידוך
• הקמת עולה של תורה בלונדון:
• שעת רצון בעת ריקוד
• איך צריך לקבל דחיית שידוך?
• ההשגחה הפרטית בשידכים
• מלבושי כבוד
• מה' אישה לאיש
• מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
• החתונה הבלתי נשכחת
• מלך ליום אחד...
• בת פלוני לפלוני - חשבונות שמים
• סיפור מבהיל על דמי שדכנות
• מאת ה' הייתה זאת
• אשר ייטיב ה' עמנו
• עזר כנגדו
תפילות
תשובות בהלכה
בס"ד
12/01/2024
175
לתת לו לשטן את חלקו
מרביץ תורה ברבים, מעורב עם הבריות, והכל סרו למשמע פיו.
לאחר הדברים האלה קבע הרב את יום החופה.
החתן עמד ליד הכלה, והרב עמד לידם וכוס היין בידו, כולו מלא עליצות ואושר, שהנה
הגיע הרגע המאושר בחייו, שבתו היחידה נושאת את הבחור המוצלח.
מורי ורבותי, הסתכלו.
היתכן הדבר?!
הרב היה חשוך בנים זכרים, ורק בת אחת ויחידה היתה לו.
השתוקק הוא לבן זכר שימלא את מקומו בבוא העת ויאמר גם קדיש לאחר פטירתו,
אולם כל תפילותיו ותחנוניו לא הועילו, כי נסתרים דרכי השם יתברך מאתנו ועמקו מחשבותיו,
והחליט לאמץ לו בן יתום.
ביקש ומצא ילד אצל אלמנה עניה מרודה, והיא שמחה למסור לרב את הילד.
אמרה בלבה: יגדל הילד בבית הרב ויהיה תלמיד חכם ובעל מעשים.
הרב טיפל בילד, האכילו, הלבישו ולימדו תורה, ולבסוף שלח אותו גם לישיבה ללמוד ש"ס ופוסקים.
הבחור גדל בתורה, והכל העריצוהו וכיבדוהו.
כעבור שנים החלו שדכנים בזה אחר זה שדכן אחרי השדכן להתדפק על פתחו של בית הרב והביאו הצעות שידוך לבחור.
אמר הרב בלבו: הבחור הזה גדל בביתי ואני מכירו היטב, מכיר את אופיו ואת טבעו ואת תכונותיו הנפשיות, ראוי הוא להיות חתן לבתי היחידה, הוא יכבדה וישמור עליה, ומדוע לא אנסה אני את גורלי, האם לא מן השמים הקרוהו לביתי?!
הרב בא בדברים עם אשתו הרבנית בנדון זה ונכנסו הדברים ללבה.
הרב הזמין אף את אחד ממקורביו וביקשו לבוא בדברים עם הבחור.
הקרוב עשה את המבוקש, והתשובה לא אחרה לבוא:
גם הבחור אמר רציתי לבקש את הרב שיתן לי את בתו לאשה, אך התביישתי לעשות כן,
כי אמרתי בלבי מי אני שאזכה להיות חתנו של הרב.
לאחר הדברים האלה קבע הרב את יום החופה.
התכונה בבית היתה גדולה, החייטים תפרו חליפות ושמלות לחתן ולכלה, רהיטים נקנו, כלי בית ומטבח הוכנו, טבחים ואופים אפו ובישלו, ויום החתונה הגיע.
כל אנשי העיר הוזמנו לחתונה, רבנים, עסקני צבור, עשירים ועניים,
הכל התכנסו לשמוח בשמחת הרב ולשמח חתן וכלה.
החתן עמד ליד הכלה, והרב עמד לידם וכוס היין בידו, כולו מלא עליצות ואושר, שהנה
הגיע הרגע המאושר בחייו, שבתו היחידה נושאת את הבחור המוצלח.
והנה כשרצה הרב להתחיל לברך, הפסיקו החתן ואמר לו:
אדוני, כבוד הרב, אל תתחיל את הברכה, לא נערוך את החופה עד אשר תמלא תנאי אחד ויחיד!
ומה הוא התנאי? אני מוכן לשאת את בתך לאשה רק אם תבטיח לי עשרת אלפים דינרים!...
כששמע הרב את התנאי הזה, נבוך מאוד ולא ידע מה לעשות.
חשב בלבו: הרי אני גדלתי אותו והשקעתי בו כוחי ואוני עד שהבאתיו עד הלום, וזה שכרי?!
אנא אוביל חרפתי?!
הכל מוכן ומזומן, כל אנשי העיר נמצאים כאן, ומה יהא עתה?!
עמד והתחנן לפני החתן שיבטל תנאו, ואמר לו:
הרי אתה יודע שאין לי את הסכום הזה, ומנין אמצא לך אותו?! עשה למען קדושת שמו יתברך, ואל תשפוך דמי לעיני כל הקרואים הנכבדים האלה.
אך החתן באחת:
הוא מבקש עשרת אלפי דינרים.
הוא מבקש עשרת אלפי דינרים.
המוזמנים החלו מתלחשים ביניהם, איך לצאת מהמבוכה, והנה קפץ אחד העשירים ממקומו,
התקרב אל הרב ושאל:
מה הענין ובמה המדובר? וכששמע את דרישת החתן מיד הוציא
מכיס בגדו פנקס המחאות, וכתב לפקודת החתן סכום של עשרת אלפים דינרים ומסר את
ההמחאה לידי החתן.
מכיס בגדו פנקס המחאות, וכתב לפקודת החתן סכום של עשרת אלפים דינרים ומסר את
ההמחאה לידי החתן.
בראות החתן את ההמחאה הכניסה לתוך כיס מעילו והרב התחיל לברך הברכות.
החתן קידש את הכלה בטבעת כדת משה וישראל, ולפני שהקהל התפזר קרא החתן ואמר:
מורי ורבותי, הסתכלו.
ומיד הוציא את ההמחאה מכיסו וקרעה לגזרים.
הקהל השתומם מאוד על מעשה החתן.
לפני החופה לא רצה לקדש את הכלה, אלא רק כשיקבל עשרת אלפים דינרים, וכאשר ניתנו לו,
והם נמצאים בכיסו, הוא קורעם לגזרים ומפזרם לרוח?!
היתכן הדבר?!
הסביר החתן ואמר:
ידידיי, ראיתי שעד החופה הכל הלך למישרים, יותר מדי טוב היה!
חששתי מאוד מפני השטן, שהרי אמרו חז"ל אין כתובה שאין בה קטטה.
לכן עשיתי מה שעשיתי לפני החופה, כדי לתת לו לשטן את חלקו.
אך אחרי החופה קרעתי את ההמחאה כי לא לשם כסף נתכוונתי, אלא רציתי לזכות לחיי אושר ושלוה.
(החופה והנישואין עמוד 11)
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה עמודים 41-42