מאת ה' הייתה זאת
בעיר אמסטרדם היה רב גדול ומפורסם, ולו בן תלמיד חכם, והוא נער בן שבע עשרה, יפה
תואר ויפה מראה, בעל קומה, יפה עיניים וטוב רואי.
פעם אחת יצאה בת המלך לטייל ברחובות העיר, ובדרכה ראתה את בן הרב, כשהוא הדור
בלבושו ופוסע במתינות.
הסתכלה בו, בקומתו הזקופה ובמראהו הנאה, ומצא חן בעיניה מאד.
שלחה את אמתה לשאול מי הוא הנער הזה, ונודע לה שהוא בנו של הרבי מאמסטרדם.
המשיכה בת המלך בדרכה, חזרה אל הארמון, אך דמות דיוקנו של אותו נער לא סרה מנגד עיניה.
ביום השני השכימה בבוקר, ולאחר הסעודה יצאה לטייל באותו מקום ובאותה שעה,
מתוך רצון לפגוש שוב את הנער, אולם היא לא מצאה אותו, ושבה בצער גדול.
וכן עשתה ביום השלישי וביום הרביעי, אך הדבר לא עלה בידה.
עברו ימים, חלפו שבועות, והיא לא הסיחה דעתה ממנו ולא היתה מנוחה לנפשה.
לאט לאט השתנו פניה לרעה, וכוחה הלך ודל, וביום אחד התעלפה ונפלה למשכב.
הבהילו את הרופאים, בדקו אותה ולא מצאו שום סימני מחלה.
לפי דעתם היא בריאה ושלמה, ועליה רק לנוח קצת.
אולם דברי הרופאים נתבדו, ובמשך זמן רב לא ירדה מן המיטה, חולשתה התגברה יותר ויותר,
עצבות ירדה עליה ולא דיברה עם איש.
הביא לה אביה את טובי הרופאים, והנה אחד מהרופאים נענה ואמר, כי לדעתו הסיבה למחלתה אינה גופנית, אלא צער כלשהו מעיק על ליבה.
אחר חקירות ודרישות, התברר הדבר, כי בת המלך חפצה להינשא לבנו של הרב.
המלך לא ידע לשית עצה בנפשו מה לעשות, וכינס את יועציו להתייעץ עימם.
המתיקו סוד יחדיו, וכולם ענו ואמרו: אם בן הרב נשוי הוא, פוטרים אותו מלשאת את בת המלך.
ברם, אם רווק הוא, אין הברירה בידו, ועליו לקחתה לאשה בגזירת המלך.
מחר עם שחר ילכו משרתי המלך לבית הרב לבדוק זאת.
כך החליטו בסוד המלך והשרים, ואיש לא ידע דבר.
היה בין יועצי המלך שר אחד אוהב ישראל, ידידו של הרב, שאהב אותו אהבת נפש.
הוא כיבד את הרב מאוד וידע שעתיד הוא הרב למסור את נפשו ולא יתן לבנו לשאת אשה נכריה.
מה עשה אותו השר? הלך וסיפר לרב את אשר החליטו השרים בסתר,
למען ידע מה עליו לעשות להציל את בנו מסכנה.
כשמוע הרב את דברי השר ידידו, לא הרהר הרבה, כי אם שלח אנשים לחפש נערה בשביל
בנו שישאנה בו ביום, למען ימצאו אותו שליחי המלך כשהוא נשוי.
אך לשוא חיפשו, לא נמצאה נערה יהודיה בכל העיר הגדולה שתסכים להשתדך בו ביום,
ולסדר חופה וקידושין לפנות ערב.
גם הנערות, גם הוריהן לא הבינו מה זאת, פחד נפל עליהן, וכולן שאלו: מה החפזון הזה?!
איך יתכן שהבן המוצלח רוצה לפתע לסדר תנאים, חופה וקידושין בבת אחת?!
וכך חזרו שליחי הרב בידים ריקות.
אולם היום קצר, עוד מעט השמש תפנה ויעבור הלילה, ואם פקידי המלך יבואו בבוקר וימצאוהו רווק, יביאוהו בעל כרחו אל בית המלך ויאלצוהו לקחת את בתו לאשה.
הרב היה במצוקה גדולה ולא ידע דרך ומוצא, אך השם יתברך, אשר לו נתכנו עלילות,
הביא בלבו עצה טובה.
הוא אמר למקורביו: הלא יש בעיר מקום מיוחד - הקדש -
ששם מתאכסנים עניים המחזרים על הפתחים.
לכו לשם, ותחפשו נערה מבנות הקבצנים, אולי תרצה להיות לבני לאשה.
עשו השליחים כדברי הרב, ומצאו באכסניה נערה אחת יתומה ובודדה,
בת ישראל נאה וכשרה, שהעניות ניכרה בה.
בשומעה את דברי השליחים, אמרה כי מאת ה' היתה זאת, ונאותה להצעה.
מיד הביאוה אל בית הרב, הלבישוה בגדים שאולים, ובחצות הלילה סידרו
חופה מבוהלת, והנערה נתקדשה כדת משה וישראל, והיא שמחה וצוהלת.
וכשהאיר היום ופקידי המלך באו אל בית הרב, ומצאו שבן הרב כבר נשוי, הניחו אותו
והלכו להם, כי כן ציוה להם המלך.
אחר הדברים האלה, כשוך הרוגז והסכנה, ראו בני משפחת הרב שהשידוך אינו לפי כבודם,
והתחילו לדבר על לב היתומה שתואיל לקבל גט מאת בעלה.
אך הם דיברו על אוזן לא שומעת.
תשובתה היתה קצרה וחריפה: "אין אשה מתקדשת לשם גירושין!"
הם ניסו אף לשלוח אליה שליח עם הצעה לקבל סכום של 1,222 דינרי הזהב תמורת הגירושין,
אך גם לזאת לא הסכימה.
ראו האנשים שהיא אשה תקיפה ונבונה, והסתלקו מכל הענין הזה.
ואולם בני המשפחה לא נחו ולא שקטו, ואמרו בלבם להכריחה להיפרד מבעלה.
התחילו לספר בגנותה כדי להטיל מריבה ביניהם,
אך הרב ידע ש"אין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו ראשונה",
וכשראה שאף בנו מרוצה ושמח ממנה, השתדל לעשות שלום בבית.
הוא קרא לבני המשפחה ואמר: לא לחינם נתגלגלו הדברים כך, אין זאת אלא שהיא בת זוגו,
ומן השמים גזרו כך.
אסור לנו להרהר אחר מידותיו של הקב"ה
"היושב ומזווגן בעל כרחן וקושר קולר בצוואר של זה, ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם", וכדברי המדרש לעיל.
קיבלו עליהם בני המשפחה את הדין, והיא נשארה בביתם, וברוב הימים עמדו על טעותם,
הם ראו שהיא כלה צנועה וטובה, והתפייסו עימה.
והיא, שהיתה מן הנעלבים ואינם עולבים, כבשה את צערה בשעות הרעות, וסלחה להם בלב שלם.
ואט אט הראו לה פנים שוחקות, וישבה במנוחה, והתרגלה לסדרי בית הרב.
מעשיה היו נאים, יראת השם שאין כמותה, ונעשתה לבין הנשים הכבודות באמסטרדם.
היושב בשמים, עיניו אל יראיו, ראה בצדקתה ובתום לבבה, ואמר להעלותה לגדולה.
ויברך השם את פרי בטנה, ויתן לה שנים עשר זוגות תאומים!
וכולם בריאים ושלמים, ועל שמם נקראת משפחת "תאומים" עד היום הזה,
שפחה מפוארת בישראל, המלאה חכמים וסופרים, פרנסים ומנהיגים.
והיא עצמה האריכה ימים, וראתה בנים ובני בנים עוסקים
בתורה ובמצוות, וממלאים את הארץ תורה ויראת ה'!
(החופה והנישואין עמוד 221)
שידוכים כהלכה
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 36-37