דבריו של הרב יצחק יוסף שליט"א
מתוך שיעורו השבועי של מורנו הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א
מוצאי שבת קודש
פרשת בראשית תשע"ח
סיפרתי פעם מה שהיה לפני כמה שנים,
באחת הפעמים שהייתי בשבת בחוץ לארץ בניו ג'רזי, בעיר "דיל",
התארחנו בסעודת שבת אצל רב הקהילה,
והיו שמה הרבה רבנים, ובתוכם כמה ראשי ישיבות מפורסמים,
ראש ישיבת לייקווד, ראש ישיבת קמניץ,
הנכד של רבי ברוך בר, הנכד של רבי אהרן קוטלר, ועוד,
אני הייתי שם ספרדי יחידי, התחלתי למזוג את החמין,
והנה פונה אלי ראש ישיבת לייקווד: אתה הבן של הרב פלוני?
עניתי לו: כן.
הוא דפק על השלחן ושאל: מאיפה אבא שלך המציא את זה "קבלנו הוראות מרן"?
וכי הביִיס יוֹיְסף והשולְכוֹן עֹורוך אף פעם לא טועה? מה זה צריך להיות?!
וכל חבריו עוזרים לו: 'אכְמיְין אכְמיְין'... כלומר, הוא צודק, הוא צודק.
חשבתי בדעתי שצריך לענות להם,
הוא לא יודע מסכן, אמנם הוא לא קטיל קני באגמא,
הם ראשי ישיבות ותלמידי חכמים גדולים,
אבל הם לא עוסקים בכללי הפסיקה.
מי לנו גדול ממרן הבית יוסף,
שכמה שהיה עסוק בחיבור העצום שלו "בית יוסף",
מי שלומד בית יוסף אבן העזר הלכות עגונות, וכתובות,
ויבום וחליצה, רואה איזו אריכות יש שם,
ועם כל זה שהיה עסוק בחיבור הזה,
חיבר ספר שלם "הליכות עולם" על כללי הש"ס והפוסקים,
כי לא מספיק שתלמיד חכם יהיה ראש ישיבה וגאון עצום בש"ס ומפרשיו,
אלא צריך לדעת גם לפסוק הלכה למעשה,
גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ ע"ב),
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, איך יקיים? על ידי פסק ההלכה.
ואיך ידע הלכה? על ידי כללי הפסיקה.
אותם ראשי ישיבות, אשריהם שמעמידים תלמידים הרבה,
אבל בכללי הפסיקה אינם בקיאים.
ואני חושב, מה אענה להם?
היה ראשון לציון לפני שלוש מאות שנה, רבי מיוחס בכ"ר שמואל,
מחבר ספר פרי האדמה,
והוא כותב בהקדמתו שאנחנו הספרדים קבלנו הוראות מרן,
מה אומר להם, כך כותב ספר "פרי האדמה",
הם לא מכירים מי זה "פרי האדמה",
"פרי העץ"... אינני יודע אם בחיים שלהם ראו פעם אחת
את הכריכה של הספר הזה... ביקשתי מבעל הבית שיביא לי
ספר "חזון איש" על סדר נשים,
הם לא הבינו מה קשור סדר נשים לשאלה שלהם,
כולם היו במתח מה אענה להם,
פתחתי להם מיד חזון איש על מסכת יבמות (סימן קלד ד"ה הא)
ואמרתי להם, תקראו מה שהוא כותב,
הוא מביא שם סתירה מהגמרא במסכת עירובין (ו ע"ב) למסכת עבודה זרה (ז ע"א),
אין כאן המקום להאריך בזה, אבל הוא מסביר שכאשר יש "מרא דאתרא",
הולכים אחרי כל הוראותיו, בין להקל ובין להחמיר,
ומסביר את הדברים גם על פי דברי הגמרא במסכת שבת (קל ע"א),
ובמסכת חולין (קטז ע"א), שם מבואר מהו כוחו של מרא דאתרא.
יאמר לזכותו של אותו ראש ישיבה,
כשראה את דברי החזון איש, מיד ביטל דעתו וקיבל.
הסברתי להם גם כן, שכלל זה של "קבלנו הוראות מרן",
לא מרן אאמו"ר זצ"ל המציא אותו,
יש עשרות פוסקים מדורו של מרן הבית יוסף ועד דורנו שכתבו את הכלל הזה,
הראנ"ח, מהר"י מינץ, הפרי מגדים, היעב"ץ,
רבי יהונתן אייבשיץ, הפני יהושע, האדמת קודש,
מהר"ם בן חביב, הלכות קטנות, מרן החיד"א, רבי חיים פלאג'י, רב פעלים,
וכן כל הראשונים לציון לדורותיהם - שהיו גדולי הדורות - כולם כתבו כלל זה.
בספר עין יצחק (ח"ג עמוד לא) הבאנו 139 מגדולי האחרונים -
מדורו של מרן עד לפני חמישים שנה - שכתבו כן.
וכולם סמכו על דברי הריב"ש שיכולים הקהל לקבל
פוסק מסויים עליהם ועל זרעם.
וכשראו שעניתי להם, שאלו עוד שאלות,
למה הספרדים עושים כך, ומדוע עושים כך, והסברתי להם,
ישבתי איתם עד שעה שתיים בצהרים.
בתוך כדי הדברים,
הבנתי שיש כמה מאחינו האשכנזים שהם מזלזלים במנהגים שלנו,
הם חושבים שהמנהגים שלנו הגיעו משוק הכרמל או משוק מחנה יהודה,
מפשוטי העם, והראיתי להם שהמנהגים שלנו טובים.
כמו המנהג שאנחנו לא עושים חדר יחוד,
ואצלם החתן והכלה הולכים יד ביד לחדר יחוד,
וכבר צווח על זה הרב ערוך השלחן שהיה גאון אשכנזי,
ואף על פי כן לא מצא חן בעיניו המנהג הזה.
אנחנו לא נכפה עליהם לשנות את מנהגם,
אבל גם הם לא יכפו עלינו.
המנהג הזה מבואר בכנסת הגדולה ובשער המלך ועוד רבים,
שלא נהגו לעשות יחוד, מלבד כשהחופה בערב שבת.
וכן נהגו גדולי הדור הקודם בישיבת "פורת יוסף",
מי לנו גדול מרבי עזרא עטיה, ורבי יהודה צדקה,
וחכם בן ציון אבא שאול, ומרן זצ"ל, כולם לא עשו חדר יחוד.
וכי אנחנו באנו לשנות את המנהג שלהם? חס ושלום!
הם חוגרים בגרטל בשעת התפילה,
האם נעיז לומר להם שלא צריך? הם יסקלו אותנו...
ובאמת הם צודקים, הם שומרים על המנהגים שלהם,
'החזק במנהג אל תרֶף', "אל תיטוש תורת אמך",
אבל למה לא נשמור גם אנחנו על המנהגים שלנו?!
אלא שהם חושבים שהמנהגים שלנו הגיעו מהשוק.
ולא נכון, רוב המנהגים שלנו הם מבוססים,
ורק יש כמה מנהגים לא טובים,
כמו אלה ששופכים מים בחג השבועות,
זה מנהג לא טוב.
הנה בנוסח "לשם יחוד" שאומרים לפני חבטת הערבה,
אומרים "אשר בחר בהם ובמנהגיהם הטובים",
ומשמע שיש מנהגים שאינם טובים.
וכך המשיכו לשאול שאלה אחר שאלה,
התווכחנו הרבה, הבאתי ספרים והוכחתי להם.
באותה שבת לא אכלתי חמין, איך אפשר לאכול,
התרגזתי מאוד, כי הם לא מכירים כלום וחושבים שהמנהגים שלנו הם סתם,
לכן הוכחתי להם בראיות ברורות, מופתיות וחלוטות.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 222-224
