מעשה רב שונים בנושא שדכנים ושידוכים
מקודשת מקבצת עבורכם את מיטב המעשה רב בנושא שידוכים ושדכנים שיעזור לכם לקבל מידע חשוב להכוונה ולהתסכלות נכונה בשידוכים.
מאמרים • "לא רצו להתחתן אתי, כי הייתי עני"
מעשה רב
• ממה התפרנס המהרי"ל?
• מדוע צריך לברר בהצעות השידוכים
• הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל
• פרעון החוב - גזרת שמים
• הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל
• מצדיקי הרבים ככוכבים
• 'מהר לכי לשידוך הזה'
• מאריך בשמונה עשרה
• הרב שך ענה מה לבדוק בשידוך?
• תמים תהיה
• הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א
• "בטל רצונך מפני רצונו..."
• מדוע חכם בן ציון הגיע לשבע ברכות שלא הוזמן?
• "באשר תלך"
• אתה מחפש מציאה
• הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל
• השמנה היא אם רזה
• בשידוך צריכים לשפוט על פי מבט למרחקים
• תשובות מהרב שטיינמן זצ"ל
• הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצוק"ל
• שישה חודשים לא יותר
• וְּחסְּדִי מֵאִתֵך לא יָּמּוש
• הצעת שידוך בגיל 80
• שופך דמו של חברו
• שידוך הישר מן השמים
• התלבטות בחור הישיבה
• הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים
• שבת חתן לבן רבנו יוסף קארו
• את יודעת שאין לי על מה לבקש מחילה
• "מי שיש לו טלויזיא פסול לעדות"
• כיצד "הבבא סאלי" משמח את אשתו
• שלא יהיה נראה כשקר
• הבחורה נמוכה
הפנימיות היא החשובה
• להיות אדם שלם
• אם כן מה השאלה, בודאי שתתחתן
• אמונת חכמים
• דבריו של הרב יצחק יוסף שליט"א
• לדעת לדבר
• אלו מעלות צריכות להיות לבחור המבוקש?
• רבנו אבא שאול - חדר ייחוד
• עד מגולח
• סימן הוא מן השמים
• דעת החזון איש
• שידוך לשם שמים
• הצדיק הנסתר על שידוכים
• לא ישא עד שיראנה
• השידוך של החפץ חיים
• "בת עניים היא"
• "מי ישכון בהר קדשך?..."
• מי הם בעלי רגשי נחיתות?
• לא הפסקתי לבכות מהתרגשות
סיפורים
תפילות
תשובות בהלכה
בס"ד
14/12/2023
198
רבנו אבא שאול - חדר ייחוד
התבטאותו החריפה של הגאון רבנו בן ציון אבא שאול זצוק"ל
על חדר יחוד כתב הרב יצחק אזולאי שליט"א (אור תורה גליון תצט עמ' תצט)
עדות נאמנה, וזו לשונו:
"וחשבתי דרכי להעלות על הכתב את אשר שמענו בזה ממרנא ורבנא
ראש הישיבה הגאון החסיד רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל,
אשר לשמו ולזכרו תאוות נפש,
בהיותנו לומדים לפניו מסכת קידושין (בשנת התש"ן)
והגענו לדברי התוספות (שם יב ע"ב) שכתבו,
ומשום פריצותא לפי שצריך או עדי ביאה או עדי יחוד,
ודבר מכוער שמעמיד עדים על כך.
ועל זה אמר מורנו זצ"ל בזו הלשון:
מכאן ראיה נגד מנהג האשכנזים שעושים יחוד אחרי החופה
ומעמידים עדים על כך.
ולפי התוספות מכוער הדבר הזה.
אולם מנהג הספרדים שעושים יחוד אחר כך בביתם הוא טוב.
ואף על פי שאין עדים שרואים את היחוד, אין בכך כלום,
שבשום מקום לא מצאתי שצריך עדים ליחוד,
ולכן יכולים ללכת לביתם ולהתייחד אף שאין עדים שרואים אותם.
ואפילו אם תאמר שצריך עדים,
הרי כולם רואים אותם בבוקר כשיוצאים מהתייחדותם בביתם,
ואף מותר להם להתייחד לפני כן בלי עדים וכו'.
אולם ספרדי הרוצה לנהוג בזה כהאשכנזים ולעשות יחוד,
יעשה, אבל שאל יראו אותם אחרים,
וילכו לביתם כעשר דקות ויחזרו.
אולם היום עושים מזה צחוק,
ומה שעושים היום הוא כמעשה נבלות.
וספרדי הנוהג כן כיום, ומשנה ממנהג הספרדים,
זה בגלל שמרגיש נחיתות בעצמו,
ומחפש לו מנהגים אחרים,
ואני אומר אין מנהגים טובים כמנהגי הספרדים בכל, בכל. עכ"ד.
וסיים הכותב:
עד כאן העתקתי ממחברת החידושים שלי על מסכת קידושין ממורנו זצ"ל
(שיעור מ"א יום ד' כ"ד חשון תש"ן).
וזאת למודעי, שהדברים הנ"ל כתבתים מיד עם אמירתם,
ויכולני לומר שהוא כמעט לשונו במדוייק." עכ"ל.
ובגנות המשנים מנהגי אבותיהם,
יעויין בחובות הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה) שכתב:
"על כן היזהר בני, שלא תטה אשורך מדרך האבות ונתיב הראשונים,
אל הבדיאות, ותסמוך על שכלך ותתייחד בעצתך ותתבודד בסברתך.
ואל תחשוד אבותיך במה שמסרו לך מאופני טובותיך,
ואל תסתור עצתם במה שהורו אותך.
כי אין עצה שתעלה בדעתך, שלא קדמוך לדעתה,
ועמדו על כל מה שמביאה אליו מטוב ורע.
ואפשר שקדם לדעתך אופן יושר המחשבה ההיא בתחילתה,
ונעלם ממך אופן ההפסד אשר יהיה ממנה באחריתה,
ואתה במיעוט ישובך תראהָ ישרה ולא תראה טעותה ואופני הפסדה.
ואמר החכם ' אל תסג גבול עֹולם'.
ואמר 'שמע בני מוסר אביך'.
ואמר במי שמשנה מחוקי אבותיו (משלי ל יב):
" דֹור טהֹור בעיָניו, ומצֹאתֹו לֹא רחץ". ע"כ.
וכתב בשו"ת שמש צדקה (חאו"ח סימן יא):
וכל המשנה ממנהג אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה [מעדה לעדה],
יורד מטה מטה, על דרך 'כל המשנה ידו על התחתונה',
ועובר על 'לא תיטוש תורת אמך',
כמבואר בירושלמי.
ואפילו בשינוי איזה מנהג שיהיה וכו',
על פי משל הקדמונים 'עושה חדשות בעל מלחמות'.
ואני בעוניי הרבה פעמים נשאלתי בענייני המנהגים,
והשיבותי באריכות לקיימם,
וכשם שהמפרש לעזוב איזה מנהג, עובר על בל תגרע,
כך הבא להוסיף ולחדש [כחדר יחוד לספרדים] עובר על בל תוסיף.
ובגלות החל הזה אשר עם ה' מפוזר ומפורד
בין העמים שכמעט לא נשארה לנו מידה טובה,
ונפסקה שלשלת הקבלה,
מי יתן ויניחו אותנו על מצבנו ולא יוסיפו לנו מכה על מכותינו להוסיף ולגרוע,
לתקן ולקלקל, לבנות ולהרוס,
ולחדש בכל יום תמיד מעשים שונים משונים ושנואים. עי"ש.
[ועיין עוד בענין איסור שינוי המנהגים להלן (עמוד 210)].
וכתב מורנו הראש"ל שליט"א (רמח):
מעשה שהיה, כאשר מרן אבי מורי הראשון לציון זצוק"ל,
סידר קידושין לבן תורה אחד, וראש הישיבה שלו הספרדי [הי"ע]
דרש ממנו שיעשה יחוד לאחר החופה,
פנה אליו מרן ואמר לו, אביך שהיה מגדולי התורה הספרדים,
לא עשה יחוד בחופתו,
ואם כן לדבריך נהג שלא כהוגן,
ונמצא אתה מוציא לעז על אביך ורבותינו הקדמונים.
וברוך השם לא אלמן ישראל,
ובכל הדורות היו לספרדים תלמידי חכמים גדולי תורה וענקי רוח,
כמו: המאמר מרדכי, פתח הדביר, ר' יעקב פראג'י, ר' יעקב אבולעפיא,
ר' חיים אבולעפיא, ר' יונה נבון, החיד"א, רבי יצחק רפאל מאיו (מחבר שרשי הים),
מהרי"ט אלגאזי, ר' ישראל יעקב אלגאזי, ר' יוסף מולכו,
ר' אליהו שמאע הלוי, רבי שלמה לניאדו, ר' יהודה עייאש,
ר' אברהם חיים גאגין, ר' דוד חזן, ר' חיים פלאג'י, ר' אברהם פלאג'י,
ר' יצחק פלאג'י, ר' עובדיה סומך, ר' יוסף חיים, ר' שלמה אליעזר אלפנדארי,
כף החיים, ועוד ועוד גאוני עולם רבים לאין מספר.
אלא שלצערנו הרב, רבים מאחינו האשכנזים,
הם ותלמידיהם, לא מכירים ולא יודעים עליהם,
ולכן יש מהם סבורים שמנהג זה נוסד על ידי בעלי בתים ספרדים שאינם בקיאים בהלכה.
וראש ישיבה אחד העיז לומר בפני תלמידיו,
כי אצל הספרדים היו אכן צדיקים וחסידים ומקובלים גדולים,
אבל לא היו גדולי תורה המעמיקים בהלכה,
אלא עסקו בהלכה באופן שטחי,
ולכן אין לסמוך על מנהג רבני הספרדים בזה.
ובאיזו ישיבה הודיעו לתלמידיהם הספרדים,
שלא יסכימו לערוך להם חופה וקידושין אם לא יעשו יחוד אחר החופה.
וכשבאו אלינו וסיפרו לנו על זאת,
אחזנו בדרך השכנוע שעל אותו תלמיד לוותר על סידור הקידושין של אותו רב,
ורב אחר יסדר לו קידושין כמנהג הספרדים.
וחבל שיש המזלזלים במנהגינו,
ומכריחים אותנו לנהוג כמנהגם, כאילו אין לנו על מי לסמוך,
ופסקה תורה מהספרדים, חס ושלום.
וכל זה מחמת שאינם מודעים על גדלותם של גאוני וגדולי רבני
הדורות האחרונים הספרדים, אשר מפיהם אנו חיים.
ובן תורה ההולך כפי מנהג הספרדים,
מקיים בזה "ויגבה לבו בדרכי ה'",
להראות קבל עם ועדה שמנהגינו מיוסדים על פי גדולי עולם,
ולא ירא ולא יחת, כי סוף האמת להתגלות. עכ"ד.
ובספר שושנת העמקים (חופה וקידושין עמוד שלז ועוד) כתב,
וזו לשונו: ואף אם תאמר שספרדי העושה חדר יחוד,
אין בזה איסור "לעז על הראשונים" מן הדין,
מכל מקום בודאי שיש בזה מוציא לעז על הראשונים מבחינה "השקפתית",
כי הנה כל המודה על האמת,
יודה על נכון שמה שהחלו בחורי הישיבות הספרדים לערוך חדר יחוד,
בודאי נובע מתוך חוסר הערכה למנהגי רבותינו הספרדים,
וזלזול בחשיבות המסורת המפוארת של בני עדות המזרח.
והרי אילו רק אחינו התימנים ואחינו ה"חסידים" היו נוהגים לערוך חדר יחוד,
ולעומתם אחינו בשרינו ה"ליטאים" לא היו נוהגים להתייחד כלל,
הדבר ברור כשמש בחצי הצהריים שלא היה עולה
על דעת אף בחור ספרדי להתייחד אחר החופה,
ואדרבה היו יחד כולם אומרים וטוענים שיש בזה משום כיעור,
וכן לא יעשה.
ובמילים אחרות וברורות:
כל מי שמכיר מקרוב את האווירה השוררת בקרב כמה מהישיבות,
יודע לנכון, שמה שהחלו רבים בדבר זה נגד מנהג אבותיהם ואבות אבותיהם,
הוא חלק מתופעה כללית וידועה של חוסר הערכה למנהגי ורבני הספרדים.
לפיכך, אפילו בחור ספרדי העורך חדר יחוד מתוך שיקולים אחרים ולא מתוך זלזול,
לא עושה נכון כלל,
כי סוף סוף מצטרף למחנה נוטשי המנהג ובכך מחזק בעקיפין עמדה פסולה זו.
ואשר על כן,
מה שכעת רבו מבני עדות המזרח העושים חדר יחוד,
אין זה נובע מתוך רצון להחמיר לעשות נחת רוח ליוצרנו ולהתקדש ולהדר יותר,
אלא שורש הדבר הוא זילזול בחשיבות המסורת המפוארת
של עדות המזרח כאילו כביכול נוסדה על פי חכמים "שטחיים" עפרא לפומייהו,
שלא עלה על דעתם שעדיף להחמיר,
ובזה בודאי שיש איסור גם משום "לעז על הראשונים".
ולדאבונינו אותם התומכים בעריכת חדר יחוד לספרדים,
אף אם אמור יאמרו שאינם מזלזלים בגדולי רבני ספרד כהנ"ל,
עדיין אין זה משיקולים הלכתיים טהורים,
אלא מטעמים פוליטיים וחברתיים הידועים.
[ורמזו בזה: 'חדר ייחוד' עולה 219 כמנין 'פוליטיקה'.]
ומה ששגור בפי איזה מדריכים שהם שהחדר יחוד
הינו חיוני מאוד לקשרי עבותות אהבה וריעות של הזוג,
אין לנו לציית לטענות כאלו כל עוד שלפי גדרי ההלכה יש
בזה חשש גדול וענק של מכשול לרבים וכמו שהתבאר,
שבודאי כל מה שאינו רצונו של נותן התורה יתברך שמו,
בהכרח שאינו חיוני כלל וכלל.
ומה גם שדבריהם דחוקים מאוד,
שהרי כיון שבעוד כמה שעות בלאו הכי עתידים הזוג להתייחד בביתם,
אין היחוד באולם לצורך הכרחי כלל,
שהתועלת שחפצים להפיק מחדר היחוד,
אפשר להפיק גם בבואם אל שער ביתם בקדושה ובטהרה,
[וככל בני ספרד הנקיים והטהורים מכל רגשי נחיתות שמסתדרים
יפה מאוד בביתם אף ללא כל הקדמת יחוד שהיא באולם לעיני כל ישראל.
גם כי בימינו החתן והכלה נפגשים פעמים רבות,
ולבו גס בה די והותר, ובפרט בדור יתום זה שהפרו"ץ מרובה על עומד,
ומרבים אף בשיחות בטלפון לפחות 'פעמיים באהבה' בכל שבוע,
ויש שנהגו "להחמיר" יותר.]
ולדאבון נפשינו לא כל מה שטוענים ומלמדים המדריכים לחתנים,
היא אכן תורה למשה מסיני זכה וברה,
ולא תמיד דבריהם מזוקקים לפי גדרי ההלכה והקדושה כמסורת עם הקודש.
וצאינה וראינה מה שצווח כי כרוכיא בזה
הגאון הרב אברהם ארלנגר שליט"א מראשי ישיבת "קול תורה",
בספרו ברכת אברהם (מאמרים, כרך מידות והשקפה עמ' שלו)
וזו לשונו:
מצוי בין המדריכים שמדברים הרבה דברים בטלים ומבוטלים הנקראים הדרכה,
ואין לי ספק שלא מגדולים מקורם,
אלא מקטנות המדריכים השונים, ויצא שכרם בהפסדם,
וטוב היה להם השתיקה...
ואין לנו אלא מה שמבואר בשלחן ערוך ובספרי היראה. עי"ש.
גם בספר כלולות אפריון (עמוד ג) כתב גבי המדריכים,
שמחמת חשבונות שונים,
כגון למנוע את החתן ממצבי לחץ וכיוצא,
[כעין מה שטוענים לענין תועלת החדר יחוד],
לעיתים נוטים מדרך סלולה של תורתינו הקדושה,
וטח מראות עיניהם מהשכיל ליבותם,
שאין לחשבן חשבונות כאלו,
וכלל כללנו כי מדברי אמת לא יצא מכשול. ע"כ.
ודברי פי חכם חן, שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 220-222